וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַיהוָ֑ה וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט׃
ישמח משה
מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע (שמות כג ז). והנה יש לתמוה כי מדבר שקר היא אזהרה לכל המון ישראל אף להפחות שבפחותים, ונקי וצדיק וגו' אזהרה לסנהדרין, ומה שייכות להם האם סנהדרין נצטוו שלא לשקר, וכל ישראל מותרין ח"ו, אתמהא. וגם מה שמסיים כי לא אצדיק רשע אינו מובן, דהלא בנקי וצדיק מדבר ולא ברשע, ודברי רש"י (ד"ה ונקי) ידועין. ועוד קשה מה הוא הכפל נקי וצדיק. וכדי ליישב כל זה, נקדים מה שכתבתי בענין אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים, צדיקים עצמן לא כל שכן (חולין ה' ע"ב), (ועיין בסמוך שהעתקתי שם כל הענין), והיוצא משם דלאו דוקא באכילת איסור, אלא בכל דבר נמי אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ודלא כמו שכתבו התוספת שם (ד"ה צדיקים), ועיין שם מה שכתבתי ליישב קושיתם בארוכה. והנה איתא בגמרא (סנהדרין דף ז'.) רבא כי הוי נפיק לדינא, הוי אמר בצבי נפשי לקטלא נפיק, דכתיב (משלי כב כג) וקבע את קובעיהם נפש, וגם איתא (שם (סנהדרין ז' ע"א)) יראה הדיין כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, ואמרו רז"ל (סנהדרין דף ו' ע"ב) ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת, תלמוד לומר (דברי הימים ב' יט ו) ואלקים עמכם בדבר המשפט, והוא הבטחה לבל ישגה אחר שיעשה הכל כדת בעיון וחקירה כפי יכלתו, דאחר שיעשה מה שביכולתו, כבר השגיאה מסוג השני (כפי מה שביארתי בחדושי שם), ואז רגלי חסידיו ישמור, וקל וחומר בדין.